Only in Israel רק בישראל

I am finally back after being away for quite some time, in favor of my "trip around the world in 30 days." This, precisely, will be the theme of my next post. However, today I am hosting my dear other half and my soul mate, Mark, letting him rant all over my blog stage. This post will be written in Hebrew, as the emotions and the contents expressed loose their meaning in any other language.

חופשת מולדת

לא משהו מיוחד, סתם יום רגיל מהביקור שלי בארץ...
התעוררתי ב 5 בבוקר בבית הוריי. למה כל כך מוקדם? כי מישהו ברחוב צפר כל כך חזק שאפילו העיר אותי בקומה 13 וזה אחרי שהלכתי לישון ב 2 בלילה! אני לא מכיר את האידיוט אבל ברור שהוא אידיוט ואני שונא אותו!
לקח לי שעה שלמה להבין שאין סיכוי להירדם יותר כי השמש מצאה דרך להשתחל דרך התריסים הסגורים וכל החדר מלא אור. אני שונא את השמש הקיצית בארץ! 

השלמתי עם מצב, קמתי, צחצחתי שיניים , עשיתי שכיבות שמיכה והכנתי קפה. הקפה בארץ נהדרת במיוחד, בהשוואה לארה"ב! על זה אני לא מתווכח וכאשר זה מגיע לקפה , אני יכול ללמד את טרומפלדור על ציונות.
היות והבוקר נדפק, החלטתי לרדת לסניף הדואר ולברר כמה יעלה משלוח לחו"ל. קנינו מתנות ובגדים ואשתי חששה שיהיה  משקל עודף בטיסה ונצטרך לשלם על זה. אני כבר מזמן מתכנן לבקר בסניף הדואר. הוא כאן , מול בית הוריי, אבל כל פעם שאני מגיע לסניף הוא מפוצץ באנשים קשישים ועובדים זרים, אשר מקבלים כסף או משלמים חשבונות. תמיד אותם אנשים. כאילו נתקעו בעידן לפני האינטרנט ומסרבים להתקדם למאה ה- 21.
אם הקשישה מקומה ראשונה בבניין של הוריי הגיעה לדואר, אפשר לשכוח מכל העיניין -הגברת כבר תדאג לזיין את השכל לפקיד עד סגירת הסניף.השעה הייתה 8:00. אמרתי לעצמי, אין סיכוי שהזקנה המעצבנת קמה לפניי היום. היום אני אגיע בפתיחה ואשאל את כל השאלות. אוי, איזו תמימות! כאשר הגעתי לסניף, אומנם השכנה לא הייתה שם, אבל היו לפחות 20 זקנות אחרות ,אז לקחתי מספר מהתוף. מספר 922. על הצג מעל הדלפק הופיע מספר 756. שאלתי את עצמי,  איפה 166 הלקוחות שלפניי ולא מצאתי תשובה. האמת , זה גם לא חשוב. לקוח מספר 756  החזיק את הפקידה בדלפק מספר 2 במשך שעה. פקידה בדלפק 3 דיברה בטלפון ולא קיבלה קהל. דלפק 1 היה סגור. הייתי נחוש להשאר והחזקתי מעמד שעה שלמה למרות שסה"כ הגעתי לחופשה של 12 ימים. אחרי שעה נשברתי. לא יכולתי יותר לראות את המספר 756 על הצג מעל הדלפק. קמתי ועזבתי. אני שונא את דואר ישראל!
בדרך חזרה  נתקלתי בבן של שכנה מדירה שמול דירת הוריי. כשעזבנו את ישראל, לפני 4 שנים, הוא היה בן 15 אז עכשיו הוא היה אמור להיות בצבא. אבל הבחור במעלית היה דוס כשר למהדרין. לקח לי זמן לזהות אותו. שאלתי מה קורה , הוא ענה "ברוך השם!". כוון שאני כזה מניאק בנפש שאלתי אם הוא סיים בית ספר. הוא ענה" לא". זה רק חימם אותי ושאלתי אם הוא עשה צבא. הוא ענה "לא". כבר בחדר מדרגות שאלתי מה הוא עושה. הוא ענה "לומד תורה". לקחתי נשימה ארוכה והסתובבתי לדלת שלי. אני שונא דוסים!
אבא כבר קם ושתה קפה. הוא תכנן ללכת לביטוח לאומי ולשלם דמי ביטוח עבורי והמשפחה שלי. אנחנו תושבי חוץ, אז יש תעריף מיוחד עבור אנשים כמונו שרוצים לשמר את זכויות הביטוח הלאומי בישראל. ברגע שהכרזנו שאנו עוזבים לחו"ל, פנקס תשלומים  של הביטוח נשלח בדואר לבית הוריי. הבעיה היא שהשנה הפנקס לא הגיע. אבא כבר 3 פעמים צלצל לביטוח וכל פעם הבטיחו לו לשלוח את הפנקס אך לא קרה דבר. עכשיו אבא רצה לנסוע לביטוח לאומי , לעמוד בטור ולבקש את הפנקס כדי שנוכל לשלם . נזכרתי בלקוחה 756 ואמרתי לאבא "עזוב ! לא רוצים את הכסף שלנו , אז לא צריך להתעקש !" .אני שונא את הביטוח הלאומי!
אז מה נעשה?- שאל אבא. כי אם ביום חופש בן אדם והבן שלו שהגיע מחו"ל לא הולכים לסניף הדואר או לביטוח לאומי, חייהם ריקים ונטוליי משמעות. הרי לא נלך להסתובב ברחובות קרית מוצקין תחת שמש קופחת של חודש יולי ! הסתכלתי ברשימת המשימות שלי וחייכתי. לא הכל אבוד! צריך להגיע לבנק ולסדר בנקאות באינטרנט על מנת שנוכל לנהל חשבון מרחוק. אבא גם חייך. זה כבר נראה רציני.
נסענו לסניף הבנק בחיפה שבו התנהל חשבוננו לפני שעזבנו.   עד שהגענו , עם פקקים וחיפוש חניה, השעה הייתה כבר 10:30. ציפיתי לחזור על חווית 756 (ראה התחלת הסיפור), אבל סניף היה ריק. חוץ מלקוח אחד, איש שמן מאוד ולא מגולח במכנס קצר שישב במחלקת בנקאות פרטית. בחור חייכן בכניסה היה מאוד נחמד ושאל מה אני צריך. אחרי שהסברתי לו, הוא הפנה אותי .....למחלקת בנקאות פרטית! מכאן ראה חווית 756 כי אין לי כוח לתאר איך הזמן לא זז במשך 50 דקות בסניף שמלא באנשים שמתעלמים מקיומך.
הייתי מוותר, אבל אבא...אז נשארנו. אחרי 50 דקות השמן עזב, אבל זרק מהדלת שהוא חוזר עוד מעט.
התיישבנו מול הפקידה. התחלתי להסביר מה אני רוצה, אבל היא קטעה אותי ושאלה איפה אני גר. אמרתי: בחו"ל. אז היא מיד שאלה למה אין לי חשבון תושב חו"ל. הרגשתי אשם ואמרתי שלא ידעתי מקיום חשבון כזה . חוץ מזה , כשעזבנו עוד הייתי תושב ישראל. אז היא אמרה שחייבים לפתוח לנו כזה חשבון וזה לא יעלה דבר. את העובדה האחרונה היא ציינה שלוש פעמים. התחלתי לדאוג שהבנק לא יפסיד כסף עם כל החשבונות החינם הללו. הפקידה ביקשה דרכון וחתימה שלי ושל אשתי. הסברתי שאין עלי כרגע לא דרכון ולא אישה. אז הפקידה הדפיסה ערמת טפסים וביקשה לעיין ולבוא לחתימה באופן אישי עם דרכונים בהקדם האפשרי. כאן סוף סוף קיבלתי חזרה את זכות הדיבור ושאלתי מה עם שירותי בנק באינטרנט? את התשובה לא קיבלתי כי השמן המניאק חזר והתפרץ לשיחה  שלנו. הוא הניח תיק מסמכים על השולחן ואמר שיש לו את כל הניירת ומגיע לו 40 אירו החזר. ב20 דקות הבאות היינו עדים לוויכוח בין הפקידה לשמן על ה40 אירו שמגיע לו. לשיחה הצטרפה גם מנהלת בנקאות פרטית ושלושתם ניהלו ויכוח מעליי ומעל אבא שלי. הם לא סיכמו דבר והמנהלת אמרה שיש לה יום עמוס והבטיחה לבדוק את העניין ולחזור אליו עד סוף היום. "סומך עליך! "-אמר השמן, " אחרת אני אחזור שוב!". אני סומך עליו שיחזור.
הפקידה והמנהלת שלה פנו אליי ואני חזרתי על הבקשה, אבל שוב קטעו אותי. "אתה משלם מס הכנסה בארץ?" -שאלה המנהלת. עניתי שלא. "אז אתה חייב במס בארץ!". עניתי לה שאני לא חייב שום דבר לאף אחד ואם היא תתן לי לסיים את המשפט , יש סיכוי שאשאר בבנק שלהם, אף על פי שנראה לי שיש להם לקוחות גדולים יותר שדורשים תשומת לב של כל הסניף בעניין החזר 40 אירו. היא צבטה אותי במבט שורף ואמרה שבנק  מתנהל לפי הנחיות בנק ישראל בעניין הלבנת הון ולכן היא חייבת לשאול את כל השאלות ולמלא טפסים. עניתי שאם היא תקשיב עד סוף אולי יתברר לה שאני לא מלבין שום  הון, סה"כ רוצה גישה לניהול חשבון באינטרנט. המנהלת הסתובבה לפקידה והראתה לה להוציא טופס מתאים. אחר כך היא עזבה ואני הרגשתי הקלה. הפקידה הדפיסה טפסים , אני חתמתי והיא הודיעה בחיוך רחב שמעכשיו יש לי אפשרות לניהול חשבון אינטרנט . שאלתי האם זה כולל גם מתן הוראות בחשבון, הפקידה ענתה שלא, רק צפיה ביתרה. אם אני רוצה גם לעשות תנועות בחשבון, צריך לחתום על עוד טופס, שאין לה מושג מהו והיא צריכה לשאול את רפי. היא קמה ונעלמה ל20 דקות. אני אפילו לא שמתי לב לאיזה כוון היא הלכה. כעבור 20 דקות היא חזרה עם עוד טופס . חתמתי גם עליו. הזמן טס בבנק! כשסיימנו כבר היה כמעט 14:00. אני שונא את הבנקים בארץ!
יצאנו מהסניף ואבא שאל אם יש לי עוד סידורים. אמרתי שכבר עבר לי החשק לעשות סידורים בארץ וביקשתי להקפיץ אותי לרכבת. אני קבעתי לקפוץ לחבר ילדות בנתניה. את הסיפור הזה אני כותב ברכבת.
הרכבת דווקא הגיע בזמן לתחנה, רק 18 דקות איחור, אבל זה לא נחשב.
היא כמעט ריקה. בקרון שלי רק אני וחייל ששם רגליים על המושב ורואה סרט ב"פול ווליום "בנייד שלו. לפי הקולות , זה "מהיר ועצבני" .
יש ברכבת אינטרנט על חוטי ומיזוג אוויר.

נראה לי שיצא אחלה היום!

נכתב על ידי היהודי הזועם, שרק רצה להינות מחופשת מולדת,

   מרק ביאליק, בעלי היקר

tourists in our own country

!